דגימה של ברזל טהור כוסתה בעודף של חומר מסוים. אופי החומר והאינטראקציה שלו עם ברזל טהור יקבעו את התוצאה של תרחיש זה. הנה כמה תרחישים אפשריים המבוססים על חומרים שונים שיכולים לכסות את דגימת הברזל הטהור:
חמצן (או אוויר):
אם דגימת הברזל הטהורה נחשפת לאוויר (המכיל חמצן), היא תתחמצן בהדרגה, ותיצור שכבה של תחמוצת ברזל (חלודה) על פניה. תהליך זה מכונה קורוזיה, והוא מחליש את החומר לאורך זמן.
שכבת תחמוצת הברזל שבירה ונקבובית יחסית, והיא אינה מספקת קשיות או הגנה משמעותית לברזל הבסיסי.
כרום או ניקל:
אם דגימת הברזל הטהורה מכוסה בעודף של כרום או ניקל, היא יכולה ליצור סגסוגת נירוסטה. כפי שהוזכר קודם לכן, כרום הוא מרכיב מרכזי בנירוסטה, והוא מגביר את הקשיות ועמידות החומר בפני קורוזיה.
ניקל גם משפר את עמידות בפני קורוזיה ואת התכונות המכניות של נירוסטה.
במקרה זה, דגימת הברזל המכוסה כבר לא תיחשב ברזל טהור אלא סגסוגת נירוסטה עם קשיות ועמידות מוגברים.
פַּחמָן:
אם דגימת הברזל הטהורה מכוסה בעודף של פחמן, היא יכולה לעבור תהליך הנקרא קרבוריזציה, שבו פחמן מתפזר לתוך סריג הברזל.
קרבוריזציה יכולה להגביר את קשיות הברזל, אך היא גם הופכת את החומר לשביר יותר ורגיש לסדקים.
פלדות עתירות פחמן, המכילות כמות משמעותית של פחמן, הן קשות יותר אך פחות רקעיות מפלדות דלת פחמן.
חומר פלסטיק או ציפוי:
אם דגימת הברזל הטהור מכוסה בפלסטיק או חומר ציפוי אחר, הציפוי ישמש בעיקר כשכבת הגנה מפני קורוזיה, בלאי וגורמים סביבתיים אחרים.
הציפוי עצמו אינו משנה את קשיות הברזל הבסיסי, אך הוא יכול לשפר את העמידות והמראה שלו.
אבץ (גלוון):
אם דגימת הברזל הטהורה מצופה בעודף אבץ בתהליך הנקרא גלוון, היא יוצרת שכבת הגנה המונעת קורוזיה.
ברזל מגולוון משמש לעתים קרובות ביישומים חיצוניים שבהם חשיפה ללחות וקורוזיה היא דאגה.
ציפוי האבץ אינו מעלה משמעותית את קשיות הברזל, אך הוא משפר את עמידותו.
לסיכום, הקשיות והתכונות של דגימת ברזל טהור המכוסה בעודף של חומר מסוים יהיו תלויות באופי של אותו חומר ובאינטראקציה שלו עם הברזל. חומרים מסוימים, כמו כרום וניקל, יכולים ליצור סגסוגות המגבירות את הקשיות ועמידות החומר בפני קורוזיה. אחרים, כמו חמצן, יכולים להוביל לקורוזיה ולהיחלשות. חומרי ציפוי, כגון פלסטיק או אבץ, משמשים בעיקר כשכבות הגנה.