נירוסטה קשה יותר מברזל טהור בגלל מספר גורמים, הקשורים בעיקר להרכבה ולעיבוד שלה. להלן הסיבות העיקריות לכך שפלדת אל חלד מציגה קשיות גבוהה יותר בהשוואה לברזל טהור:
תוכן כרום:
נירוסטה היא סגסוגת המכילה ברזל כיסוד הבסיס שלה, אך היא כוללת גם כמויות משמעותיות של כרום, כמו גם יסודות נוספים כמו ניקל, פחמן ולעיתים מוליבדן.
לכרום תפקיד מכריע בהגברת הקשיות של נירוסטה. הוא יוצר שכבה צפופה של תחמוצת כרום על פני הפלדה, אשר מספקת לא רק עמידות בפני קורוזיה אלא גם משפרת את הקשיות שלה.
אלמנטים סגסוגת:
תוספת של יסודות סגסוגת נוספים, כמו ניקל ומוליבדן, מחזקת עוד יותר את הנירוסטה ותורמת לקשיותה. אלמנטים אלו יכולים לשנות את מבנה הגביש של הפלדה וליצור תרכובות בין-מתכתיות המגבירות את החוזק הכולל שלה.
מבנה קריסטל:
מבנה הקריסטל של נירוסטה הוא בדרך כלל מורכב ומסודר יותר מזה של ברזל טהור. מורכבות זו תורמת לקשיות החומר בכך שהיא מקשה על אטומים להחליק זה על פני זה תחת כוחות חיצוניים.
טיפול בחום:
נירוסטה יכולה לעבור תהליכי טיפול בחום שונים, כגון כיבוי וטמפרור, כדי להגביר עוד יותר את הקשיות שלה. תהליכים אלו משנים את מבנה המיקרו של הפלדה, מה שהופך אותה לעמידה יותר בפני דפורמציה ובלאי.
עבודה קרה:
תהליכי עבודה קרים, כגון גלגול, שרטוט או פרזול, יכולים גם להגביר את הקשיות של נירוסטה על ידי הכנסת נקעים והתקשות בחומר.
לסיכום, נירוסטה קשה יותר מברזל טהור הודות לתכולת הכרום הגבוהה שלה, תוספת של אלמנטים סגסוגים אחרים, מבנה הגביש המורכב שלה ותהליכי טיפול בחום ועבודה קרה שהיא עוברת. גורמים אלה תורמים ביחד לקשיות המוגברת של החומר, מה שהופך אותו למתאים יותר ליישומים הדורשים עמידות גבוהה בפני בלאי, דפורמציה וקורוזיה.